בני מנשה

בשנת 722 לפנה”ס, בתום תהליך ממושך של התפוררות חברתית ומדינית, חרבה ממלכת ישראל באופן סופי.

עשרת השבטים (למעט יהודה ובנימין) הוגלו ע”י שלמנאסר מלך אשור לרחבי האימפריה האשורית ובעיקר לכיוון חלח, חבור וגוזן המזוהים באפגניסטן של ימינו.

בשנת 457 לפנה”ס כבש אלכסנדר מוקדון את פרס, אפגניסטן והודו ובני שבט מנשה מצאו עצמם ממשיכים בנדודיהם מזרחה לכיוון אפגניסטן, אינדו קוש, טיבט וסין.

למרות סימני התבססות, נחשפו הגולים להתאכזרות רבה מצד הסינים שכפו עליהם להיות מיעוט של עבדים, ושללו מהם בשלב מסוים את חירותם הרוחנית. בעקבות לחצים אלו נמלטו חלק מבני השבט לאזור הררי קשה בצפון מזרחה של הודו, ב’שולי ההימאליה’, שם התאפשר להם לשמור על ייחודם ותרבותם.

שם, ביערות העד של צפון מזרח הודו, על גבול בורמה, המתינו ליום בו יזכו לשוב למולדתם. בתחילת המאה ה-18 ,במהלך נדודיהם באזור זה, הגיעו בני מנשה לאזור לו אנו קוראים כיום מדינות מיזורם ומניפור שבצפון מזרח הודו, שם נחשבו לפליטים שהיגרו מסין.

בעקבות כינון האימפריה הבריטית בהודו, הגיעו בתחילת המאה ה-19 לאזורים אלו מיסיונרים נוצריים שנדהמו לגלות שבטים המאמינים בא-ל אחד. המיסיונרים נצלו מסורות אלו כקרקע פורייה להנחיל את הנצרות לבני השבט שראו בה בתמימותם את התרבות והמסורות שאבדו להם לפני מאות שנים.

במהלך חמישים השנים האחרונות, החלו בני השבט במסעם המופלא חזרה לשורשים וליהדות. כיום יש כ-6,000 נפשות החיים אורח חיים יהודי מלא בקהילות שבמניפור ובמיזורם, הנעזרות במרכזי הלימוד שהוקמו על-ידי “שבי ישראל”.

במרכזים אלו זוכים בני הקהילה ללמוד יהדות, עברית במסגרת חיי קהילה יהודית בריאה ותוססת. לאחר חקירה ודרישה של כשנתיים, הכיר הרב הראשי לשעבר לישראל שלמה עמר שליט”א בשורשיהם היהודיים של בני שבט מנשה, מה שהוביל לגיור הקבוצה הראשונה בהיסטוריה על אדמת הודו.

בשנת התשס”ז (12/2006) עלתה ארצה קבוצת בני מנשה הראשונה ,לאחר גיור מכוח חוק השבות ובמעמד עולים חדשים. בשנת 2007 עלתה ארצה קבוצה נוספת של כ-230 נפש. בסוף 2012 עלתה עוד קבוצה של 274 נפש. בשנת 2013 התקבלה החלטת ממשלה לעליית 899 נפש ועד שנת 2015 עלו כולם. בשנת 2016 התקבלה החלטת ממשלה נוספת לעליית 712 נפש אשר יגיעו במהלך השנה. כיום חיים בישראל כ-3000 בני מנשה הודות המאמצים ש”שבי ישראל“ עשתה עבורם,  כאשר כ-600 מהם נולדו בארץ .

העולים גרים כיום במגדל העמק, עכו, נצרת עלית, מעלות, צפת, קרית שמונה, טבריה, עפולה ושדרות. כאשר העולים הוותיקים מתגוררים בקריית ארבע, ניצן, בת אל ועופרה.