יהודי סאן ניקאנדרו

ההיסטוריה של יהודי סאן ניקאנדרו מתחילה בשלהי מלחמת העולם הראשונה, כשדונאטו מאנדוציו חזר משדה הקרב, פצוע ונכה. הוא היה איכר פשוט שלא ידע קרוא וכתוב, ומצא את עצמו שוכב על מיטתו ללא נוע. אז החליט ללמוד את יסודות הקריאה, ולאחר שקרא הרבה רומנים פשוטים, התחיל לקרוא את התנ”ך. כך גילה את היהדות, למרות שחשב שהיא נעלמה מזמן מהעולם.

איכרים אחרים מהאזור הצטרפו אליו, והקימו קהילה בת 80 חברים. הם ניסו לנהל אורח חיים יהודי בהתאם למה שלמדו בתורה, עד שיום אחד הגיע לעירם סוחר שגרם לשינוי עמוק בתמונת המצב שלהם. לתדהמתם, הוא בישר להם שהיהודים חיים וקיימים וכי בערים פירנצה, רומא וטורינו קיימות קהילות יהודיות משגשגות.

בשמעם את הבשורה הם החליטו לפנות אל הרב הראשי ברומא, שבהתחלה חשב שמדובר בהלצה. כשהוא הבין שזאת הייתה פנייה רצינית עד מאוד, יעץ להם להשהות את גיורם, בהתחשב בזמנים הפוליטיים (הנאציזם והפשיזם כבר עלו לשלטון).

קהילת סאן ניקאנדרו לא הסתפקה בתשובה הזאת והחליטה להתמיד באורח חייה היהודי. השואה עברה עליהם בשקט יחסי, וכשכוחותיהן של בנות הברית נכנסו לאיטליה, חברי הקהילה נפגשו עם יהודים בפעם הראשונה בחייהם. חיילים יהודים הגיעו בג’יפ שמגן דוד מצויר עליו, וחברי הקהילה ניגשו אליהם קורנים מאושר, חיבקו אותם והתחננו בפניהם שייקחו אותם אל הארץ המובטחת.

בסופו של דבר, יהודי סאן ניקאנדרו הצליחו להתגייר ב-1946, ורוב רובם של חברי הקהילה עלו ארצה ב-1949.