יהודי האינקה

קהילה זאת, המוכרת גם בשם ‘קהילת בני משה’, איננה טוענת לשורשים יהודיים. סיפורה של קהילה מופלאה זו מתחיל במסע מפרך של חיפוש אחר אמת רוחנית, אשר בסופו, מצאה את עצמה דבקה בה’, בתורה, ובעם ישראל.

סיפורם של ‘בני משה’ מתחיל בעיר קחמרקה אשר בפרו. על מייסדי של הקהילה נמנו האחים, סגונדו ויז’נואבה – כיום זרובבל צידקיה – ואחיו אלברו – כיום רדכי מאיר.

אחרי שלמדו את התורה בעיון, הגיעו למסקנה שהנצרות מלאת סתירות תיאולוגיות קשות. מסקנה זו הובילה אותם בסופה של דרך רוחנית מלאת חתחתים ומכשולים , לעזוב את הנצרות הקתולית ולהצטרף לתנועה אוונגלית בשם ‘ההופעה של היום השביעי’.אחד מעיקריה של תנועה זו, היא הכפירה בקדושתו של ‘יום א’ ‘,אשר אין לו כל אזכור בתנ”ך.

ב -1958, הם התארגנו תחת השם ‘ישראל של ה” והתחילו לשמור שבת, את שלושת הרגלים, יסודות טהרת המשפחה וכן יסודות הכשרות, כפי שציוויים אלה מופיעים בתורה. ב-1967, הם בראו שטח בג’ונגל של האמזונס הפרואני ויסדו בו קהילה חדשה בסגנון קיבוץ ישראלי, מתוך משאלה לכונן חיי קהילה אוטופיים, תוך לימוד תורה וקיום מצוות.

בסופו של דבר, קבוצה אחת חזרה לקחמרקה וקבוצה אחרת התיישבה בטרוחיז’יו, שם הייתה רחוקה יחסית מהשפעות חיצוניות, מצב שעזר לה להמשיך ולכונן חיי קהילה יהודית: ללמוד תורה, לשמור מצוות ואף להקים בית כנסת. בית הכנסת ניצב עד היום בשכונת ‘מילגרוס’ [ניסים], במידבר של טורחיז’ו, בסמוך לחורבות העיר האינדיאנית העתיקה צ’אן-צ’אן.

התהליך המופלא והצימאון העז של בני הקהילה לדבוק ביהדות ולקיים מצוות מחד, אך מיעוט מקורות הלימוד וההתקדמות מאידך, הובילו חלק מבניה ליצירת תפילין כאשר בתיו היו עשויים לכל דקדוקיהם מעץ והרצועות עובדו מחגורות מכנסיים. כמו”כ, כתבו בני הקהילה ספר תורה, אשר נכתב באותיות סת”ם, על גליל נייר רגיל.

סיפורה המופלא של הקהילה, הגיע לאוזני הרבנים הראשיים דאז, הרב אברהם שפירא זצ”ל והרב מרדכי אליהו יבדל”א, אשר לאחר שראו את רצונה הכנה והאמיתי של הקבוצה להתגייר, החליטו לשלוח בית דין לפרו. בסופו של דרך ארוכה, גוירו ועלו לישראל רוב בני הקהילה ואף נקלטו בה היטב.