זאת שאלה מושגית, הלכתית, מוסרית ואקטואלית. מספר "תאונות היסטוריות" הביאו את האנשים לנטוש את שורשיהם היהודיים. לפעמים זה קרה מתוך רצונם החופשי, אך רובם נאלצו לנהוג כך בניגוד לרצונם. החל מהאינקביזיציה, דרך האנטישמיות, הקומוניזם והשואה, כולם ניסו להרחיק את היהודים מהיהדות ומאחיהם. אך למרות הכול, לא אלמן ישראל, ואלוהים, המתגלה כמלאך ההיסטוריה, משיב את אחינו אל ביתם ואל משפחתם.
מעטים מאוד חושבים של עתידו של עם ישראל. רבים עוסקים בעבר ובהיסטוריה, אך רק אחדים מהרהרים על העתיד: מה אנחנו עושים כדי לא לאבד את עם ישראל בגולה, ואולי גם בארץ ישראל? אי אפשר לדבר על עם ישראל רק במונחים כמותיים וסטטיסטיים. נכון להיום, עם ישראל מראה סימנים להיחלשות רוחנית ודמוגרפית – השואה, ההתבוללות, אבדן הזהות, ההתרחקות מהיהדות וצמצום מספרם של היהודים בעולם. בכל זאת, ניכרים בו בזמן סימנים להתעוררות רוחנית, אנשים שחוזרים אל הדת, חיפש רוחני וחיפוש שורשים. על כן, נדמה שלמרות כל המאמצים שנעשו בתחום החינוך וכדי לקרב את האנשים אל הדת, במאמץ להעצים את העם מבפנים, עלינו לשוב ולחפש את אחינו האבודים, בשר מבשרינו, כדי לחזק את עם ישראל באופן מלא. הרב צדוק מלובלין לימד אותנו שכאשר אנחנו מדברים על קיבוץ גלויות ועל שיבתם של היהודים הנידחים, אין אנו מתכוונים ליהודים ודאיים בלבד, אלא גם לאלה שאינם יהודים על פי ההלכה, ואלי אינם יודעים שהם מ"זרע ישראל", מבחינה ממשית ורוחנית.