סיפורה של משפחת וייס
משפחתו של אבי הגיעה לפולין מווינה (אוסטריה) בסוף המאה ה-19 – תחילת המאה ה-20. הם היו שותפים בבית מטבחיים כשר בעיר נובי קורצ'י (Nowy Korczy), שאז נקראה נוישטדט (Nojsztat). שמו של סבא רבא שלי היה שמעון, ושמה של סבתא רבא שלי היה מרים. מנישואים אלה נולדו סבי יוסף ושתיים מאחיותיו הצעירות.
ב-1940, כל המשפחה הועברה לגטו הקטן של נובי קורצ'י, ובאותה השנה הם נשלחו למחנה המוות בטרבלינקה. הפגישה האחרונה בין סבי יוסף לבין הוריו שמעון ומרים ואחיותיו התקיימה ב-1 בנובמבר 1942 בתחנת הרכבת בשצ'וצין (Szczucin), ממנה נשלחו היהודים לטרבלינקה. סבי יוסף הסתתר בביתה של משפחה פולניה שאותה הכיר עוד לפני המלחמה, כשהם עבדו בבית המטבחיים הכשר של סבא רבא שלי. סבי התגורר בנובי קורצ'י כל ימי חייו, עד מותו בשנת 2000. ממשפחתי נותרו רק תמונות מצהיבות, וסיפורי סבי על עיירתו, על הצדיק הנודע "גיטר ז'יד" (יוסף ברוך), על השוחטים בבית המטבחיים הכשר וכד'.
משפחתה של אמי הגיעה מאזור טרנופול (אוקראינה), מהעיירות פודהייצה (Podhajce) וסטארי סאמבור ((Stary Sambor. שמו של סבי היה שמואל יעקובובסקי, ושמה של סבתי היה הלצי חמילבסקה-לב. המשפחה הגיעה לפולין בשנת 1945, בזמן "מבצע ויסלה", אל השטחים "המוחזרים". הם הועברו למחוז שצ'צין (Szczecin), שהיום נקרא פומרניה המערבית. סבי שמואל היה סוחר לפני המלחמה, וסבתי הלצייה הייתה רוקמת ותופרת.
הייתי רוצה לקבל בחזרה את מה שאבד למשפחתי: הזהות היהודית שלה. אני "רעב" לידע על היהדות. אני רוצה ללמוד עברית ויידיש, השפה שמשפחתי דיברה בפולין לפני המלחמה.
"מבצע ויסלה" היה מבצע צבאי שפולין ניהלה באוקראינה בשנת 1947, כדי לדכא את צבא אוקראינה המורד. בעקבותיו, קבוצות אוכלוסייה גדולות שהתגוררו באזור הגבול הפולני (בעיקר אוקראינים) גורשו לשטחי המערב, שכונו "השטחים המוחזרים". האזורים האלה נכבשו על ידי פולין לאחר מלחמת העולם השנייה, אך לפני כן היו שייכים לגרמניה. עד היום, הנושא נותר במחלוקת בין שני הצדדים, בגלל הדיכוי ההדדי של האזרחים משני צידי המתרס. כמו כן, יהודים רבים ששרדו את המלחמה ונשארו בגבול פולין – אוקראינה היו חלק מהמבצע הזה; כך, למשל, קמה הקהילה בשצ'צין לאחר מלחמת העולם השנייה (הערת המתרגם).