שובי (נינה וואנג)
מאז היותי ילדה קטנה, אמי וסבי הזכירו לי תכופות את זהותי היהודית. הם אמרו לי שיום אחד נוכל לשוב אל ארץ ישראל, הארץ שאלוהים נתן לנו. אך אני ידעתי מעט מאוד על פשר היהדות, כי רוב מנהגינו נשכחו מזמן. עם הזמן, העניין שלי בזהותי היהודית הלך וגדל. הייתי סקרנית לגבי המזוזה על הדלת, המנורה על השולחן, והדגם של בית הכנסת העתיק בקייפנג שסבי בנה. הבנתי שקיימים הבדלים רבים ביני לבין אנשים אחרים, והתחלתי לחלום על הרגע שבו אוכל להתאחד עם עמי. חלומי הפך למציאות בעזרתו של "שבי ישראל", ובינואר 2006 הצלחתי להגיע לארץ. שהיתי שנה בבת-עין ולמדתי תורה, תולדות עם ישראל, הלכה, ונושאים רבים ומגוונים, ושנה אחת לאחר מכן עברתי בהצלחה את הליך הגיור. ברצוני להודות לאלוהים על שאיחד אותי עם עמי והשיב אותי אל ארצי. כמו כן, אני רוצה להודות לכל אותם האנשים שהקדישו מזמנם וממרצם ועזרו לי לאורך כל הדרך.
"שבתי"