FUNDAMENTALLY FREUND: אל תתנו לשפת הלדינו למות
שפת הלדינו וכל מה שהיא מבטאת, הם חלק בלתי נפרד מהמסע הארוך והממושך של עמנו על הבמה ההיסטורית.
על פי כל השיקולים ההגיוניים, מורשת יהדות ספרד בימי הביניים הייתה צריכה כבר מזמן להעלם. הקהילה הגדולה באירופה, והמשפיעה ביותר באותה עת, גורשה בשנת 1492 ופוזרה ברחבי המזרח התיכון, הבלקן וצפון אפריקה. מעט תרבויות יכולות לקוות לשרוד בטראומה קטסטרופלית וקולקטיבית כזו, שכן חסידיה נאלצו לבנות מחדש את חייהם בארצות זרות.
אף על פי כן, על אף כל המכשולים, כל המסורות התרבותיות, הלשוניות והדתיות של יהדות ספרד ממשיכות לחיות – והנה ישראל והעם היהודי צריכים לעשות יותר כדי לטפח ולשמור על החלק הקריטי הזה במורשת עמנו.
הצלחתי לראות בחטף את התרבות היקרה הזאת בליל הסדר, השנה, כשהצטרפתי לכלתי ולמשפחתה, שבחלקם רקע יהודי-תורכי, לקראת הסיפור השנתי על יציאת מצרים.
פתאום, וללא התראה, נחשפתי לשירים חדשים ולחנים שונים שנקראו בלדינו, או בספרדית-יהודית, ניב רגשני המערבב ספרדית עתיקה עם עברית וארמית.
כמי שגדל עם המנהגים והמנגינות האשכנזיות המוכרות, היתה זו הצצה מאלפת למסורת יהודית גאה אחרת, מסורת לא פחות אותנטית או לגיטימית מזו שלנו. ואכן, עם מעט דמיון, לא היה קשה להעלות על הדעת תמונה של יהודים ספרדים גולים היושבים סביב שולחן באיזמיר, נאפולי או סרייבו במאה ה -16 או ה -17 וקוראים אותם הדברים. במובנים רבים, סיפור של הלדינו משקף את זהותו של העם היהודי במשך שש מאות השנים האחרונות, לאחר ששרד את הגירוש, ההתבוללות ורצח העם.
כמו שפת היידיש, שפתם של יהודים אשכנזים רבים לאורך הדורות, שימשה לדינו כרקע תרבותי, שבו השתמשו רבים מיהודי ספרד להלחין שירה, לפרש את התורה ולהתמודד עם שאלות בעלות משמעות פילוסופית ומיסטית, כמו גם ללמוד את ההיסטוריה , מתמטיקה ואסטרונומיה.
אולי היצירה המפורסמת ביותר בלדינו היא 'מעם לועז', פרשנות על התנ"ך המשלבת בין תלמוד, מדרש והלכה, שנכתב על ידי הרב יעקב קולי ב -1730 בקונסטנטינופול עם תוספות של רבנים אחרים לאחר מותו. הספר, שתורגם לעברית ולאנגלית, זכה לפופולריות רבה בקרב הספרדים והאשכנזים כאחד.
במשך מאות שנים, עד לשואה, לדינו שימשה כשפה עיקרית של יהודים ספרדים רבים ברחבי הים התיכון. אבל רצח יהודים דוברי לדינו, במקומות כמו יוון ובוסניה על ידי הגרמנים ועוזריהם במלחמת העולם השנייה, סיכן את עתידה של השפה ואת רווחתה.
מספר דוברי לדינו בעולם כיום נע מעשרות אלפים עד 200,000. אולם, כפי שציין NBC News בדוח לפני כחודשיים, "אין ספק כי רוב דוברי לדינו הם מבוגרים, ורוב ילדיהם גדלו בלמידת שפות שונות". במילים אחרות, השפה והתרבות העשירות האלה בסכנה של גסיסה אם לא ייעשו מאמצים גדולים יותר לשמר אותה.
למרבה המזל, נעשים מאמצים כדי למנוע את זה. מוקדם יותר השנה התקיים היום הבינלאומי השני ללדינו, במרכז להיסטוריה יהודית בניו יורק. האירוע המאורגן על ידי הפדרציה הספרדית האמריקאית. כלל הפסטיבל המוקדש למוסיקה ולתרבות הלדינו. אירועים דומים נערכו בערים אחרות.
למשרד התרבות של ישראל יש סמכות לאומית לתרבות הלדינו, שהוקמה על ידי הכנסת ב -1996. היא מעניקה מלגות לעידוד סטודנטים ללמודה את השפה, נותנת חסות לתרגומים ומייצרת ספרים ודיסקים עם סיפורים ושירים בלדינו.
חוקרים כמו ד"ר אליעזר פאפו מאוניברסיטת בן-גוריון ופרופ 'דוד בוניס, העומד בראש תכנית ללימודי לדינו באוניברסיטה העברית, עבדו שנים רבות על מנת להעלות את המודעות בנושא זה בהוראת קורסים וכתיבת מאמרים וספרים .
וסטודנטים אמיצים יכולים אפילו למצוא סרטוני הדרכה ב- YouTube כדי ללמוד לדינו.
אבל מסיבות שונות, השפה לא קיבלה את מלוא התמיכה, והרבה פחות תשומת לב, משאבים ומימון מאשר תוכניות דומות שמטרתן לשמר את היידיש. הגיע הזמן לשנות את המצב, להציל ולחזק את המסורות והתרבות הספרדיים עם אותו התלהבות ומוטיבציה בהשקעה שמשקיעים במסורת היהודית האשכנזית.
ארגונים אמריקאיים-יהודיים, יחד עם ממשלת ישראל, צריכים לעשות יותר כדי לשמור על לדינו ועל המורשת שלה בצורה בריאה ואפקטיבית, כי לדינו וכל מה שהיא מבטא הם חלק בלתי נפרד מהמסע הארוך והממושך של עמנו על הבמה ההיסטורית. לאפשר לו להעלם או להתפוגג תהיה פגיעה בהיסטוריה היהודית ואובדן תרבותי שאין לו תחליף. לפני יותר משבעה עשורים גרמו הנאצים נזק חסר תקדים ללדינו ומורשתה. אסור לנו לתת לה להעלם לגמרי בגלל האדישות.